איזון לובן (White Balance)

כיצד ניתן להבחין בין הצבע "אמיתי" ל"שקרי"? האם תפיסת הצבע שלנו היא ה"אמיתית"? התשובה לשאלות היא כרגיל: "תלוי...".

חיישן המצלמה אינו "מבין" מה הוא רואה. בוודאי שאינו "יודע" מהו היחס המדוייק של פוטונים בצבעי היסוד (אורכי הגל של אדום-ירוק-כחול) שייצרו את הצבע הלבן.

אתן דוגמא:

האור הנוצר ע"י מנורת הלוגן הוא צהבהב/אדמדם. ניתן לראות זאת ע"י לקיחת דף נייר לבן והארתו. הצבע השולט בנייר אינו לבן כי אם צהוב. למעשה, תחת תאורת הלוגן קשה מאוד להבחין בין גווני צהוב שונים, וגווני כחול נעשים ירקרקים. השאלה הנשאלת היא - אנו יודעים שהנייר לבן, כך קנינו אותו, ועל החבילה רשום "500 דפים A4 לבן", אבל מה יקרה אם נצלם את הנייר תחת תאורת הלוגן בעזרת מצלמתנו היקרה?

התשובה היא כרגיל: "תלוי..."

כאן נכנס איזון הלובן לתמונה. המצלמה בעת (או לאחר) הצילום מבצעת "נירמול" של המידע שהתקבל בהתאם לערכים השמורים לו בזיכרון לגבי "תפיסת הצבע הלבן". תחת תאורות שונות הצבע הלבן נראה אחרת. בכדי שבתאורת הלוגן, למשל, המצלמה עדיין תצלם את הנייר הלבן בצבעו המקורי (לבן ולא צהוב), עליה לבצע תיקון גוון. במקרה של הלוגן עליו להדגיש את הגוון הכחול ולהחליש את הגוון האדום. תיקון זה נקרא "איזון לובן".

יש שיגידו ובצדק שלנושא זה אין שיניים, הרי פתרנו את הבעייה - ביצוע תיקון והסטה מכוונת מתקנים את המעוות. אך מה אם מדובר בחדר המואר בחלקו ע"י מנורת הלוגן, ובחלקו השני ע"י מנורת פלורסנט קרה? ומה בדבר שתי תאורות המאירות אזור מסויים במשותף? העלילה מסתבכת, הרי אין ביכולתנו לתקן את הסטייה הנגרמת ע"י תאורה אחד מבלי לגרוע מתיקון התאורה השנייה. הבעייה הינה מהותית עד כדי יצירת צבעים אל-טבעיים בצילום, גווני עור חולניים כחלחלים, ירקרקים, ועיוות המציאות.

אמנים רבים רותמים את המעוות לאמנותם ביצירת צבעים על-טבעיים בצילומיהם ע"י מניפולציות איזון לובן. עם זאת, על מנת לדעת להשתמש בכלי הנקרא "איזון-לובן" לשם היצירתיות האומנותית, ראשית עלינו להבין כיצד להתגבר על הבעיות הנגרמות על-ידו.

הנושאים שיפורטו בהמשך הם:

1. הגדרת איזון לובן והסברים פיסיקאליים - טמפרטורת צבע.

2. איזוני לובן נפוצים וברירות מחדל במצלמות.

3. צילום בתאורה מעורבת.

4. טכניקות המשתמשות באיזון לובן כמדיום אמנותי (הכחלה, האדמה, איזונים שונים ורמות השפעה).

שקיעה בעכו. איזון לובן מוסט ליצירת גוון צהבהב זהוב לשקיעה

1. הגדרת איזון לובן וטיפת פיסיקה בגרוש

מקור האור הנראה (והבלתי נראה) הפופולרי מכל הינו השמש. משחר ההיסטוריה התפתחו מקורות אור שונים אחרים המאירים לנו את החושך הלילי הנורא. המקורות המוקדמים מכל הינם המדורה, הלפיד והנר. שלוש המקורות האחרונים משתמשים בהבערת אש לצורך הארה. המקורות המודרניים יותר כוללים את נורת הלהט (המצאה המיוחסת לתומאס אדיסון) שבה זרם גבוה מוזרם אל תוך תייל מתכת דק. הזרם הגבוה גורם להתלהטות התייל ופליטת אור. מקורות אור מודרניים אחרים כוללים את מנורת הפלורסנט ומנורות LED למיניהם. כמו כן קיימים מצבים שונים (כמו שחר, שקיעה, עננות, ...) טבעיים המשנים את אופי התאורה הטבעית.

לכל מקור אור שלעיל קיים מאפיין המגדיר את אופיו הנקרא "טמפרטורת צבע". למרות שקיימים מקרים בהם טמפרטורת הצבע של מקור אור אינה קבועה, ניתן לומר שמאפיין זה מגדיר בצורה טובה את אופי התאורה.

טמפרטורת צבע (מעלות קלווין)	מקור אור
1,700 K	גפרור
1,850 K	נר, לפיד, מדורה
3,350 K	טונגסטן, הלוגן
4,100 K	אור ירח, תאורת קסנון
5,000 K	אור יום
5,500–6,000 K	אור יום קייצי, תאורת פלאש
6,500 K	אור יום מעונן חלקית
9,300 K	אור יום עם עננות כבדה

מקור המילה "טמפרטורת צבע" בחימום עצם (גוף שחור שאינו פולט אור במצבו הרגיל) בטמפרטורות שונות. בטמפרטורות הנמוכות (כמובן שהכל יחסי), פולט הגוף השחור אור שצבעו אדמדם (ועל כן ובניגוד למקובל לחשוב, טמפרטורת הצבע האדום היא נמוכה - אדום זה "קר"). בטמפרטורות גבוהות יותר מתלהט הגוף השחור ופולט אור לבן ומתקדם לכיוון הכחלחל (טמפרטורת הצבע הכחול הינה גבוהה מאוד - כחול זה "חם אש!").

בטבלה שמשמאל ניתן לראות את ייחוס מקורות האור השונים לטמפרטורות אופייניות.

השאלה היא איך נראה ספקטרום התדרים של תאורות שונות?

בתאורות קרות (אדומות כמו נר, מנורת הלוגן וכו..) ספקטרום התדרים אינו מאוזן. ניתן לראות בבירור כי מרכז המסה של ספקטרום התאורה נוטה לכיוון האדום (כצפוי) - כלומר לכיוון התדרים הנמוכים - אורכי גל של 600-700 ננומטר.

בתאורות חמות (כגון, יום מעונן, מסך CRT) ניתן לראות כי מרכז המסה של ספקטרום הצבעים נוטה לכיוון הכחול (שוב - כצפוי) - כלומר לכיוון התדרים הגבוהים - אורכי הגל של 400-500 ננומטר.

התאורה הנפלאה של השמש היקרה (וכמו כן, תאורת הפלאש המנסה לחקות את השמש היקרה) הינה תאורה מאוזנת ו"לבנה". ספקטרום הצבעים שלה ממוקם במרכז הסקאלה ומרכז המאסה ממוקם בתדרים המרכזיים כלומר אורכי הגל 500-600 ננומטר.

תאורות נפוצות כמו תאורות פלורסנט מאופיינות בחוסר העקביות שלהן. לא בכדי צלמים שונאים לעבוד תחת תאורות פלורסנטיות. תאורות אלה מיוצרות בכמה סוגים (ובבואנו לצלם תחתם, אין לדעת בדיוק מאיזה סוג מדובר) - קרות, חמות, ואור יום. בכל אחד ממקרים אלה, גרף הספקטרום אינו יציב ועלול להכיל "מחטים" ו"קפיצות" בתדרים שונים למשך שברירי שנייה.

במקרה זה נהוג לקחת את המצב הממוצע החלק כמצב מתמיד ולספוג את חוסר העקביות.

2. איזוני לובן נפוצים וברירות מחדל במצלמות

רוב המצלמות מכילות כיולים שמורים בזיכרון הניתנים לבחירה במצבים שונים:

	תאורת מנורת להט - טונגסטן, הלוג
	תאורה פלורסנטית
	אור יום בהיר ושמשי
	תאורת פלאש (בקירוב תאורת אור יום)
	אור של יום מעונן
	תאורה האופיינית למקום מוצלל

כמו כן קיימים מצבים אחרים כמו:

	דגימת תמונה לשם כיול ידני
	בחירת טמפרטורת הצבע האופיינית של הסצנה - בד"כ 2300-9900 K

המצבים הנתונים בטבלה העליונה שמורים כברירות מחדל בזיכרון המצלמה ואינם דורשים הבנה רבה. כאשר מדובר ביום שמשי יפה, יש לבחור התמונה עם ה"שמש". כאשר מעונן בוחרים עננים... זה פשוט.

שתי האופציות התחתונות הן "לרציניים בלבד" אך גם הן לא מסובכות.

האופציה הראשונה מביניהם () מאפשרת (בכל מצלמה מדובר בתהליך שונה - יש לפנות לספר של המצלמה בכדי להבין בדיוק כיצד) צילום של סצנה ושמירתו בכדי לכייל את איזון הלובן של המצלמה. איך זה עובד? המצלמה מעוניינת להבין "איך נראה הצבע הלבן תחת התאורה בה אתה מתכוון לצלם כעת?". אם ניגש אליי אדם ברחוב עם שאלה דומה, אוציא דף לבן מתיק הלימודים שלי ואציג לו אותו (כמו שאומרים - תמונה אחת = אלף מילים). כך בדיוק זה עובד.בעת ה"צילום-כיול" מציגים לעדשת המצלמה דף חלק לבן שיראה למצלמה בדיוק איך הלבן נראה תחת תאורה נוכחית. לאחר הדגימה מבוצעים חישובים וערך ההסטה האופייני נשמר בזיכרון לשימוש עתידי.

אפשרות זו משמשת בין השאר כיולים ביזאריים יותר בידי צלמים רבים כגון - כיול לצילום אינפרא-אדום, שימוש בפילטרים, יצירת צבעים פסיכדליים - ידובר בהמשך.

האופציה השנייה () מאפשרת בחירה של טמפרטורת הצבע ישירות מרשימה.

אמונה. תאורת נרות

3. צילום בתאורה מעורבת

אתם במסיבה. האורות מעומעמים. ברצונכם לצלם בחורה יפה שהתיישבה לה על הספה. אין די אור ועל כן אתם נאלצים להשתמש בפלאש שעל המצלמה (דבר שלא ייעשה! אבל לשם הדוגמא). מכוונים, מצלמים, מרוצים, הולכים הביתה ומעלים את התמונות למחשב. לתדהמתכם התמונה נראית כך: פנייה נראות מעולה, איזון צבע מושלם (הבזק המצלמה כוון לפנייה), אך רגלייה שאמורות להיות לבנות מלאות כוויות אדומות נוראיות. גם ידייה מלאות שלפוחיות אדומות מכוערות, ואינן מבין מה בדיוק קרה לאותה בחורה יפה שהתיישבה על הספה בעת הצילום.

בעצם התופעה שחוויתם היינה תופעה של חוסר תיאום תאורות. חוסר תיאום בין מה למה? אתם אמרתם למצלמה לצלם עם פלאש. המצלמה האמינה לכם ואכן צילמה בפלאש אך גם "איזון הלובן" שבחרה מתאימה לפלאש. תאורת הפלאש נפלה על פני הבחורה אך שאר חלקי גופה היו חשופים לתאורה מסוג אחר לגמרי - תאורת טונגסטן קרה. אור הפלאש לא הגיע אליהם ועל כן הצבע שחזר מהן התפרש ע"י המצלמה כאדום לובסטר :).

ובכן מה עושים?! אי אפשר לאכול מין העוגה ולהשאירה שלמה. אם נגדיר למצלמה איזון לובן של פלאש, רגלייה תצאנה אדומות, ואם נגדיר איזון לובן של טונגסטן, פנייה לבטח יהפכו לכחולים. אפשרות אחרת היא לא להשתמש בפלאש ולהגדיל את הISO וכך אנו מסתכנים ברעש רב ואיכות תמונה ירודה.

הפתרון הוא פילטר. לא - לא מדובר בפילטר המתלבש על העדשה אלא פילטר המולבש על גבי הפלאש. מדובר ביריעות פלסטיות (ג'ל) שקופות בצבעים שונים וזולות להחריד הנועדות לסנן את אור הפלאש ולתאם אותו עם התאורה הסביבתית. כמובן שאת איזון הלובן במצלמה מגדירים כאיזון הלובן של הסביבה - לא של הפלאש.

למשל במקרה של תאורת טונגסטן, נלביש על ראש הפלאש יריעת ג'ל כתומה והדבר יסדר לנו צילום מאוזן, נקי ויפה.

ניתן למצוא פילטרים אלה בחנות המקוונת של "LEE FILTERS".

השאלה הנשאלת היא - כשמדובר בראש ההארה של פלאש, אין שום בעייה לשים יריעת פילטר קטנה. מה אם מדובר בתאורת פלורסנט וטונגסטן מעורבבים אחת בשנייה?

במקרה זה ביצוע התיאום קשה יותר ואינו נתון לשליטתכם. במקרים כאלה יש להעריך את עוצמת ההערה של הטונגסטן לעומת הפלורסנט ולהתאים את איזון הלובן עפ"י החזק מביניהם. אפשרות שנייה הינה מדידת האור וכיול עצמאי כפי שהוסבר קודם (בעזרת דף לבן).

ככלל, אולפני תאורה וצילום מקדישים משאבים רבים בכדי שתאורות האולפן תהיינה מאוזנות ומתואמות ככל האפשר. הבעייה מהותית יותר באולמי אירועים, מסעדות ובתים פרטיים.

4. טכניקות המשתמשות באיזון לובן כמדיום אמנותי

הטכניקות יפורטו בהמשך החודש.

בנתיים, תהנו...

צילום אינפרא-אדום

אין ספק כי היכולת של צלם להפתיע את קהל צופי עבודתיו אינו מזיק, בלשון המעטה, לתהילתו. תמונה טובה, יגידו רבים, עוסקת בעיסוק מסוים, מספרת סיפור מסוים, וחושבת מחשבה מסוימת בשם הצלם. כל זאת טוב למדי אך מה לגבי אפקט ה"ואו"? כעת נדבר בדיוק על נושא זה. טכניקה שתגרום לצופה התמים לפלוט באופן לא רצוני את רצף האותיות "WOW". מובן שבד"כ מדובר במניפולציה "זולה" ליצירת תמונה מפתיעה, אך לא כך הדבר תמיד. ההסבר יבוא בהמשך, אך תחילה נתרשם מדוגמא.

גן העצמאות, חיפה / יולי 08'

על מה מדובר בכלל?
רגישות חיישן המצלמה שלנו אינה מסתכמת באור הנראה. החיישן רגיש במידה רבה גם לתחומי הקרינה האלקטרומגנטית שמחוץ לאור הנראה לעין אנושית. שימו לב שאחת הסיבות לפילטר הסטנדרטי שרבים מתקינים על העדשה (פילטר המגן) היא חסימת הקרינה האולטרא-סגולה. בנוסף לקרינה האולטרא-סגולה (הממוקמת מעל הצבע הסגול בסקלת התדר), ישנה הקרינה האינפרא-אדומה (הממוקמת תחת הצבע האדום בסקלת התדר). שלא כמו הקרינה האולטרא-סגולה, מסנן הקרינה האינפרא-אדומה ממוקם על גבי החיישן. מסנן זה מכסה את החיישן ומסנן את קרינת הIR המזיקה לאיכות התמונה (כלומר במצלמות המודרניות, קרינה זו לא מגיעה לחיישן). מסנן זה חזק מאוד, כלומר, הוא מסנן את רוב הקרינה האינפרא-אדומה אך כמובן לא את כולה. זאת הסיבה שאנו עוד יכולים בעזרת רוב המצלמות הסטנדרטיות לצלם תמונות אינפרא-אדומות.

תרשים 1 / ספקטרום האור

לכל מצלמה ישנה רגישות מסוימת לקרינה זו, ודבר זה ניתן לבדוק בקלות ע"י שלט של טלוויזיה. הניחו את מצלמתכם על גבי חצובה וצלמו תמונה בחשיפה ארוכה בחדר חשוך. בזמן החשיפה כוונו אל העדשה שלט טלוויזיה (כך שייכנס לפריים). לחצו על כפתור מסוים על השלט. לאחר החשיפה בדקו את התוצאות. בתמונה של מצלמה עם רגישות טובה לIR ניתן יהיה לראות החל מנקודה יחידה של אור אינפרא אדום, וכלה, לפעמים, בפריים שלם מואר ושרוף ע"י קרינת IR.

המצרכים הדרושים
ראשית יש להבין את האופציות העומדות לפנינו.
1. אתם בעלי מצלמת פילם: יש צורך בפילם הרגיש לאינפרא אדום. החשיפה תהיה כחשיפה רגילה עם פילם רגיל.
2. אתם בעלי מצלמה דיגיטאלית: בד"כ על-גבי חיישן התמונה (שבתוך המצלמה) מונח פילטר המסנן ביעילות כל זכר לקרינת IR. הדבר חשוב ליצרניות המצלמות עקב שיפור ניכר באיכות התמונה (בתחום האור הנראה) הנגרם מחסימה ניכרת של קרינת אינפרא-אדום. לצורך צילום בעזרת מצלמה כזאת עלינו להשתמש בפילטר IR (יוסבר בהמשך) ולחשוף את התמונה לאורך זמן. כמו כן, אם המדובר במצלמה חסרת אפשרות לשמירת RAW, עלינו לקבוע WB מתאים.
3. אתם בעלי מצלמה המותאמת לצילום אינפרא-אדום בלבד. כן! יש דבר כזה. ישנה חברה המתמחה בהסבת מצלמות שונות למצלמות שמצלמות אך ורק אינפרא-אדום (http://www.lifepixel.com). העיסקה מתבצעת כאשר אתן שולחים לחברה את מצלמתכם היקרה, ובתמורת כמות בלתי מבוטלת של כסף, הם פותחים את המצלמה ומסירים מעל החיישן את הפילטר שמונע כניסת קרינה אינפרא-אדומה. במקום פילטר זה ממקמים פילטר אחד המעביר אך ורק אינפרא-אדום. לאחר קבלת המצלמה חזרה, ניתן לצלם איתה אך ורק את התחום של קרינת האינפרא-אדום. יש להדגיש שאפשרות זאת רלוונטית אך לאלה מכם שיכולים להרשות לעצמם מצלמה ייחודית ונפרדת לצורך צילומי אינפרא-אדום.

חוף הים, חיפה / יוני 2008

האופציה השנייה היא זו המדברת אל רוב האוכלוסייה העכשווית. אם אכן זהו המצב יש צורך בקניית פילטר אינפרא-אדום. כעת יש צורך בהחלטה נבונה: מה אנו מעוניינים לעשות? ישנם מספר תחומים של צילום אינפרא-אדום (מוצג בתרשים 1). ישנו התחום האדום וקצת אינפרא-אדום, והתחום העמוק יותר (מעל 950 ננומטר). פילטר מהתחום הראשון אינו מסנן את כל האור הנראה אלא משאיר חלקים מתחומי האדום. תמונות הנוצרות ע"י פילטר כמין זה הן צבעוניות, בצבעים חולמניים (לאחר עיבוד ממוחשב מינימאלי שיוסבר בהמשך).
פילטר מהתחום העמוק יותר מתאימים במיוחד לצילומי שחור לבן. התחום האדום והתת-אדום גורמים לשמיים להראות קודרים, ולעצים להפוך ללבנים. במקרה זה אין כמעט מידע צבעוני בתמונה המצולמת.

תרשים 2 / תחומי העברת פילטרים נבחרים

בתרשים שלעיל ניתן לעיין במספר פילטרים הניתנים לקנייה. לכל פילטר תחומי העברה ייחודיים. ניתן לראות כי ישנו גרף ולו מספר פילטרים אפשריים לקנייה (לדוגמא R72, 89B, RG715) - שימו לב שמדובר בחברות מתחרות.
שני הפילטרים הראויים להתייחסות יתרה (הפופולריים מכל) הם - R72 של HOYA, וW87 של WRATTEN. הראשון מפורסם מבין קטגוריית הזולים של תחום אינפרא אדום הקרוב מאוד (הצבעוני), והשני של אינפרא-אדום הפחות קרוב (שחור-לבן).
שימו לב שקניית פילטר אינפרא-אדום אינו דבר של מה בכך. מדובר בהשקעה כספית לא מבוטלת העומדת ביחס ישר לקוטר ההברגה של העדשה המיועדת. פילטר R72 לקוטר של 52 מ"מ עולה סביבות ה200-300 שקלים. מחירים להשוואות ניתן למצוא בחנות המקוונת של B&H.

תהליך הצילום
תהליך הצילום באינפרא-אדום אינו שונה באופן מהותי מכל צילום אחר, אך ישנם מספר עניינים הדורשים התייחסות.
1. איזון-הלובן.
2. מדידת האור.
3. תהליך הפיקוס.
4. הצילום.

1. איזון הלובן:
אם ברשותכם מצלמת DSLR כלשהי אז אין מה לדאוג לאיזון הלובן. צלמו בRAW ואת איזון הלובן ניתן להשאיר למחשב. מאידך אם הינכם פדנטים (כמוני) או שאין באפשרותכם לצלם תמונות RAW, יש לבצע איזון לובן "בשטח".
יש להבין כי באינפרא-אדום יש לאזן את הלובן כך שהצבע הירוק (עלווה) תצולם בגווני האפור. לשם כך החזיקו את מצלמתכם על גבי חצובה וכוונו אותה אל אזור ירוק (עץ עם עלים, דשא ירוק, כלי ירוק). העבירו את עדשתכם למצב MANUAL והוציאו אותה מפיקוס (כך שה"ירוק" משתלט על הפריים ו"נמרח" עליו בצורה אחידה). הבריגו את פילטר האינפרא-אדום על גבי העדשה. הכנסו במצלמתכם למוד מדידת איזון הלובן (WB Measure/Preset). מדדו את איזון הלובן ושמרו אותו בזיכרון. לעיתים יש לתת למצלמה כמות זמן לא מבוטלת לשם המדידה, עקב רגישות נמוכה לתחום האיפרא-אדום. לעיתים המצלמה תודיע כי היא אינה מצליחה למדוד, ואז יש להגדיל את זמן החשיפה ולנסות שנית (ושלישית, ורביעית...).

2. מדידת האור:
כל הכלים והעזרים שבתוך המצלמה (כולל העדשה) מיועדים לעזור לצלם בצילום סטנדרטי. לשם כך הם נבנו. זאת הסיבה שברוב המקרים, מודד האור שבתוך המצלמה לא יפעל בצורה אמינה. לכן עלינו לעבור לעבוד במוד MANUAL. יש לקבוע את גודל הצמצם לF5.6 (או כאוות נפשכם) ואת מהירות הסגר לשנות (לעיתים אף להגדיל למספר שניות).
מדידת האור תתבצע בד"כ עלידכם ע"י ביצוע ניסויים. צלמו רצף של תמונות במהירויות סגר משתנות ונסו להגיע להיסטוגרמה מאוזנת ויפה. קבעו פרמטרים אלה והמשיכו לעבוד איתם.
ראוי לציין כי עקב חוסר התאימות של עדשות מסויימות (רבות מאוד - ברוב המקרים גם העדשה שלכם) לצילום באינפרא-אדום, יווצרו בתמונתכם נקודות-אור (Hot Spots). קל לזהות אותן, הן דומות למריחה כתומה על מרכז התמונה. במצב זה יש לשנות את פרמטרי הצילום (בעיקר את גודל הצמצם) ולנסות למצוא פרמטרים בהם הבעייה מינימאלית.

גן העצמאות, חיפה / יולי 08

3. תהליך הפיקוס:

בהמשך לאמור לעיל (בדבר חוסר התאימות של רוב הציוד שאנו קונים לצילום אור שאינו נראה) נדבר על חוסר התאימות של מנגנון הפיקוס, שבתוך העדשות שלנו. הדבר גורם לתמונות מאכזבות ולא מפוקסות (שלעיתים מתפספסות עקב חוסר מעקב על גבי הצג - היכנסו בזום ובחנו אזורים שונים בתמונתכם המצולמת על גבי הצג). בעייה חמורה זו יכולה להפתר במספר דרכים -
א) צילום רחב זוית (בעדשת 18 מ"מ למשל) יהיה חד גם באזורים הלא מפוקסים.
ב) הקטנת הצמצם (הגדלת מספר הF) - הדבר יגרום לעומק שדה גדול יותר אז גם לזמן חשיפה ארוך יותר.
ג) פיצוי הפוקוס - לעדשות של SLR.
האחרון רלוונטי עבור אלה מכם המחזיקים עדשות עם סקלה. בד"כ מדובר בעדשות קבועות (לא זום). שימו לב לסקלה שליד טבעת הפיקוס. כאשר אתם מפקסים, טבעת זו מסתובבת וישנה שנתה המציינת את המרחק אליו הינכם מפוקסים (כאשר המרחק המקסימלי מסומן בסמל ה"אינסוף"). שימו לב שליד אותה שנתה מצויירת נקודה/שנתה (לבנה/אדומה). סימון זה בא לעזור לנו לתיקון הפיקוס באזורים האדומים ומעלה (תכונה פיסיקלית לא מובנת - העדשה מפקסת רחוק במעט באזורים האדומים). לאחר שפיקסתם אוטומטית, זכרו היכן בערך מכוונת השנתה, שנו את מוד העדשה לפוקוס ידני, והעבירו את הנקודה/שנתה לבנה/אדומה אל אותה נקודה שזכרתם. פיצוי פיקוס זה אמור לפתור את הבעייה ותמונתכם תהיה חדה.

4. הצילום:
עקב חוסר יכולתכם לראות את הקומפוזיציה, ישנו צורך להוריד את הפילטר, להעמיד את המצלמה על גבי חצובה, לכוון לתמונה הרצוייה, ורק אז להלביש את הפילטר חזרה. מעתה הינכם עיוורים (בייחוד בשימוש הפילטרים שלא מעבירים אור נראה כלל).
הצילום מתבצע תוך מעקב צמוד על ההיסטוגרמה וחדות התמונה ותיקונים בהתאם. יש לציין כי צילום תמונת אינפרא-אדום מוצלחת לוקחת זמן רב.

עיבוד ממוחשב
לאחר הצילום, יש לעבוד עוד טיפה על התמונות שלכם. הדבר כרוך ב:
1. איזון לובן - אם התעצלתם לבצע ב"שטח" - העלווה צריכה להיות אפורה.
2. הגדלת הContrast - ברוב המקרים יש צורך.
3. החלפת הערוץ האדום בכחול ולהיפך בפוטושופ. הדבר מתבצע בעזרת:

image -> adjustments -> channel mixer

בחלון שייפתח יש לבחור - output channel - RED. להוריד את הסליידר של הRED ל-0 ואת סליידר הBLUE להעלות ל100. כעת יש להחליף את output channel לBLUE. כאן יש לעשות את ההפך. הורידו את הסליידר של הBLUE ל0 והעלו את הסליידר של הRED ל100.
4. שחקו עם התמונה הסופית כאוות נפשכם.

חוף דדו, חיפה / יולי 2008

לסיכום
צילום אינפרא אדום הינו דבר אפשרי בהחלט, ותוצאותיו שונות מכל צורת צילום אחרת. הצילומים יוצאים מרהיבים, הן בצבע והן בשחור לבן, ומראים עולם שונה מזה שאנו רגילים לראות. ניתן למצוא בספרות מידע נוסף (המווון מידע נוסף) לגבי טכניקות וצילום באינפרא-אדום. מקווה שנהניתם לקרוא.

בהצלחה!

זריחה על ים המלח

צילומים מים המלח בפתיחתו של יום חדש ושמשי.

ים המלח / סתו 2008

בתמונה ניתן לראות את חוף הרחצה של עין גדי. המבנה הפרוס לאורך התמונה הינו הפרגולה שמובילה אל שפת החוף.
התמונה צולמה בתנאי אור ראשון בבוקר. המצלמה מוצבת על גבי חצובה וסגר חושף לזמן ארוך.
שימו לב כי איזון הלובן נוטה לצהבהב.

לאחר כעשר דקות, הופיעה השמש במלוא הדרה.

ים המלח / סתו 2008

וכעשר דקות מאוחר יותר :)

ים המלח / סתו 2008

ובכך נסגר סט צילומי הזריחה היחידים שלי.
צילומי זריחה הם כשלעצמם דבר מסובך. יש לקום בבוקר מוקדם (מאוד) ולהתנהג כאדם חושב לכל דבר בשעה לא אנושית. זוהי הסיבה לריבוי גדול של צילומי שקיעה לעומת האחות היפה של השקיעה - הזריחה.

איך מודדים אור?

למה למדוד? למה לסבך? הרי יש אוטומט! הכל אמת לאמיתה.
אז למה בכל זאת?
אסביר ראשית מהו האוטומט הקוסם שגורם לתמונתנו להראות טוב ברוב המקרים ובמקרים אחרים אנו סולחים לו ושוכחים.
המצלמה הדיגיטאלית, פרט לחיישן, מכילה גם חיישן מדידת אור. חיישן זה ממוקם מעל המנסרה ותפקידו לבצע חישובי חשיפה ותוכנית צילום. למען האמת מדובר בד"כ במספר גדול של חיישנים - עשרות עד אלפים - המכסים את מרבית אזור הפריים.
ישנם מספר דרכים למדוד אור.
1. נקודה בודדת (~1%) - או בעגה - SPOT - מדידת אור מנקודה מצומצמת בודדת ומבודדת.
2. ממוצע משוקלל - למרות שישנם מספר שיטות למיצוע, בד"כ מדובר במיצוע על גבי חיישני מדידת האור כאשר במרכז התמונה המשקול רב יותר מבשולי התמונה. כלומר, המצלמה מייחסת חשיבות יתרה למרכז התמונה וחשיבות משנית לשוליה.
3. מדידה אינטליגנטית - מבוססת בד"כ על מערכת לומדת. במצלמות ניקון מדובר בשיטת הMATRIX. איך זה עובד? ובכן, ישנם בעולם מספר בלתי מבוטל של תמונות טובות. תמונות אלה חשופות בצורה הנכונה והקומפוזיציה שלהן טובה מאוד. תמונות אלה צולמו ע"י צלמים מקצועיים כמובן. החברה (כמו ניקון או קנון) לוקחת קבצים של תמונות קיימות, ומכניסה למערכת לומדת. המערכת הלומדת משננת את החשיפות בהתאם למיקומי חיישני מדידת האור. המידע הזה נצרב בתוך המצלמה. נניח שמשתמש המצלמה רוצה לצלם שקיעה יפה, קיטשית ומחממת. השקיעה מכילה שני אזורים ובד"כ במרכז אור חזק מאוד (השמש). שימו לב שבעת מדידת האור, הסיכוי רב הוא שהמצלמה מודעת לעובדה שמדובר בשקיעה על פי נתוני החיישנים השונים בלבד. ברגע שהמצלמה מנתחת את מבנה התמונה ומשערכת את אופי התמונה, היא מסוגלת לחשוף אותה בהתאם לנתונים הצרובים לה בזיכרון, ובהתאם לצילומים קודמים שנעשו ע"י צלמים מקצועיים. זאת הסיבה לכך שלפעמים אף תזוזה קטנה של מצלמה יכולה להשפיע נחרצות על אופי החשיפה שייבחר.

אז למה באמת למדוד כשבאו חכמים והשקיעו בטכנולוגיה? מכיוון שאנו מעוניינים שהשליטה תהיה בידנו.

איך מודדים?
קיימות שתי שיטות מדידה:
1. אור מוחזר - Reflected - מדידת כמות האור המוחזר מעצם מסויים.
2. אור נופל - Incident - מדידת כמות האור שמגיעה לעצם מסויים.

במקרה הראשון המדידה הנה משוערת. היא מתבצעת בקלות ע"י מודד האור שבתוך המצלמה ע"י שימוש במודד מסוג SPOT. פשוט מכוונים את המצלמה לנקודה בה אנו מעוניינים למדוד, וכמות האור מופיעה בסקלת החץ, אם מדובר באזור 5 (Zone System) אז החץ במרכז ובכל מקרה אחר הוא מימין או משמאל.
הבעייה עם מדידת אור מסוג זה היא שהיא לא עקבית. אנו מודדים את כמות האור המוחזרת מעצם ומין הסתם, עצם שחור יחזיר מעט אור, ועצם לבן יחזיר יותר.
בשיטה השנייה אנו מודדים את האור שמגיע אל העצם. אך כיצד? בעזרת מד אור חיצוני. למד האור ישנו חיישן, אותו אנו ממקמים סמוך לנקודה בה אנו רוצים למדוד. את החיישן מפנים לכיוון מקור האור. החיישן ימדוד את כמות האור המגיעה עליו, כלומר מגיעה אל העצם המצולם.
ואם אין לנו מד אור (עסק יקר)? ניתן לבצע את הפעולה גם בלי מד אור אך עם מעט חוסר נוחות. העיקרון אומר שאם אין לנו דרך למדוד כמות אור שמגיעה לעצם, אלא רק כמות אור מוחזרת, אז נציב עצם שמחזיר את מרבית האור ונמדוד ממנו את ההחזר, למשל במידה ואנו רוצים למדוד אור Incident על עצם כלשהו בשעת צהריים, נציב נייר לבן סמוך לעצם ונמדוד אור עלפיו (עלפי החזריו). ברור למדי כי כמעט כל האור שיגיע אל הנייר הלבן יוחזר.

בהצלחה

Zone System

לפני שאתחיל, אציין כי שיטת האזורים או ה-Zone System (מאת הדוד אנסל אדמס) היא השיטה החשובה ביותר בעיניי כצלם (אמנם חובב). אדם האוחז מצלמה ולא מבין את הטכניקה, כמוהו כנגר שלא יודע להשתמש במסור.

אציג כאן מספר מושגים שרצוי להבין היטב לפני המעבר ללימוד הטכניקה. כמו כן למען הפשטת הנושא, אסביר אותו בהתייחסות לצילום בשחור לבן.

חוף דדו / פברואר 09'

החיישן (מודד רמת הבהירות)
המצלמה שלנו מכילה בד"כ חיישן (במצלמות דיגיטליות) ובמקרים אחרים פילם כלשהו. המילה "חיישן" מטעה כי בעצם מדובר במטריצה של מיליוני חיישנים מיקרוסקופיים המסוגלים "לצלם" את "אור" המגיע אליהם, ללא כל תלות בחיישנים השכנים להם. כלומר, העדשה של המצלמה מכניסה אור לחלל המצלמה והחיישן תפקידו "לדגום" את האור במהירות ולהפיק ממדידת התאורה של כל חיישן את התמונה הסופית.
נסתכל כעת על חיישן בודד, כלומר פיקסל בודד. חיישן זה מודד בעצם את כמות האור הנופלת בתקופת זמן החשיפה עליו. המצלמה הצבעונית מכילה מטריצה מסובכת יותר של תתי חיישנים בצבעי היסוד. אלה האחרונים מסודרים בצורת פסיפס על החיישן, כאשר בד"כ ישנם יותר תתי חיישנים ירוקים מכחולים ואדומים.
בפעולתו, המספר שפולט החיישן הוא לא אחר מרמת הבהירות אותה חזה במהלך החשיפה. מספר זה נע במצלמות המודרנית בין 0 ל4095, כאשר, רמת ה-0 היא חושך מוחלט, ורמת ה4095 היא אור רווי.
מדובר פה ב-4096 גוונים שונים שמסוגל החיישן להבדיל (וזוהי בעצם החזקה ה12 של הספרה 2, כלומר 12 ביט). ישנן מצלמות מודרניות שמסוגלות להבחין עד 14 ואף 16 ביטים, כלומר מספר עצום של גווני ביניים.
חשוב להוסיף כי החיישן האלקטרוני הינו התקן ליניארי! כלומר, הפלט שלו תלוי בצורה ליניארית ברמת בהירות התאורה שאליה הוא נחשף. הדבר בוודאי נראה חסר משמעות לעת עתה אך הוא יתפוס יתר חשיבות כשאדבר על טכניקה חשובה שאקרא לה "להוציא את המיץ".

היסטוגרמה
הערה: לשם הדיון אצטמצם לתמונות שחור/לבן, ואז ארחיב לצבע.
מדובר בגרף המציג את התפלגות שכיחות הגוונים השונים. מבולבלים? אל דאגה, הכל יהיה מובן בהמשך. התמונה הדיגיטאלית מורכבת ממיליוני פיקסלים. עבור תמונת שחור/לבן, כל פיקסל הוא מספר המציין את רמת בהירותו. עבור פיקסל שחור הערך הינו 0, ועבור פיקסל לבן לגמרי הערך הוא 4095 (עבור מצלמות 12 ביט ותמונה לא מקובצת - בקבצי JPEG הערך הזה הוא 255). המספרים שבין 0 ו4095 מציינים תחומי אפור שונים. שילוב של כל הפיקסלים יחס במטריצה היא בעצם התמונה הדיגיטאלית.
ציר הX של ההיסטוגרמה הוא ציר הגוון (נע בין שחור ללבן דרך גווני אפור).
ציר הY של ההיסטוגרמה מייצג את אחוז הפיקסלים בתמונה שהגוון שלהן הוא ערך מסויים בציר הX.
כלומר, אם גרף ההיסטוגרמה מראה שעבור ערך X של 2000, ערך הY הינו 13% אז המשמעות היא ש"אחוז הפיקסלים בתמונה שיש להן ערך 2000 (אפור בינוני) הוא 13%".
עבור תמונות צבע פועל אותו עקרון עבור כל אחד מצבעי היסוד. כלומר לכחול יש היסטוגרמה משלו, וכן לאדום והירוק.
כיצד נשתמש - בקרוב תבינו.
משמאל תוכלו לראות דוגמאות להיסטוגרמות שונות.

ההיסטוגרמות הנ"ל מציגות 5 תרחישים עיקריים (בין השאר). מבחינה טכנית, ניתן לסדרם עפ"י סדר טיב (כלומר כמה הצלם יתאכזב מהתמונה) מהתוצאה הטובה ביותר ועד לתוצאה הגרועה מכולן (ראוי לציין כי הניתוח טכני בלבד ואינו מתייחס לצילום כאומנות בה הצלם מעדיף לפעמים "לקלקל" את התמונה לשם העברת מסר אומנותי):
היסטוגרמה מס' 3 - בתמונות בעלות היסטוגרמה מסוג זה, המצלמה מנצלת לחלוטין את יכולותיה וכל גווני הביניים תפוסים ע"י מידע. עם זאת לא תמיד ניתן להשיג היסטוגרמה כזאת. הדבר תלוי במידת הניגודיות של הסצנה אותה מצלמים.
היסטוגרמה מס' 5 - בתמונה בעלות היסטוגרמה מסוג זה, יכולות המצלמה מנוצלות בצורה מיטבית בתנאים הקיימים. במילים אחרות - לא יכולנו לעשות זאת טוב יותר. הסיבה תוסבר בהמשך. יש רק לזכור כי הצמדת ההיסטוגרמה לצד הימני היא האופציה הטובה מכולם. שימו לב כי לפעמים התוצאה לא תהיה ערבה לעין (בהירה מדי) אך לאחר הורדת ההיסטוגרמה בחזרה למיקום הנכון ע"י תוכנה כמו פוטושופ, התמונה תיראה טבעית.
היסטוגרמה מס' 4 - זוהי הגרסה הלא מוצלחת של היסטוגרמה 5. הסיבה תוסבר בהמשך, אך בקיצור נמרץ, בתמונות מסוג זה איננו מנצלים את מירב היכולות של המצלמה. באזורי הלובן ניתן לשמור מידע רב יותר מבאזורי החושך.
היסטורגמה מס' 2 - תמונות מסוג זה נקראות "שרופות" (כלומר אזורי הלובן אינם מכילים אינפורמציה כלל). נסו לא להגיע למצב זה.
היסטוגרמה מס' 1 - תמונות מסוג זה הן מהסוג הכי פחות מוצלח טכנית. הן שרופות (באזורי החושך) וגם האזורים הלא שרופים מכילים אינפורמציה דלה.


שיטת האזורים
המטרה שלשמה התכנסנו היום היא להבין את שיטת האזורים וללמוד להשתמש בה במדידות אור שגרתיות ולא שגרתיות.
שימו לב לתרשים הבא:

אנו רואים גוונים שונים של אפור. משמאל השחור המוחלט ומימין הלבן המוחלט.

המושג "אזור" מגדיר תחום גוונים. למשל את אזור 1 ניתן להגדיר כ"שחור מאוד". אזור 9 הוא "לבן מאוד".
בצילום שחור לבן ניתן לחלק את משטח התמונה לחלקים בהם שולט אזור 1 (מקומות בתמונה בהם הכל שחור), חלקים בהם נמצאים באזור 2 וכן הלאה.


מה מיוחד בהגדרה זו? מה מייצג כל מספר? מהו אזור 5?

המספרים של האזורים הם כדלקמן:
1 - אזורים שחורים בהם לא ניתן להבחין במרקם או עומק.
2 - אזורים כהים מאוד בהם ניתן להתחיל בהבחנת עומק מסויים.
3 - אזורים כהים בהם ניתן לראות מרקם.
4 - אזורים כהים בהם ניתן להבחין בפרטים, מרקם ועומק.
5 - מה שנקרא 18% אפור.
6 - אזורים בהירים בהם ניתן להבחין בפרטים, מרקם ועומק.
7 - אזורים בהירים בהם ניתן להחיל בהבחנת מרקם.
8 - אזורים בהירים בהם לא רואים פרטים אז רואים שישנו עומק.
9 - אזורים בהירים מאוד עד כדי שרופים.

מה מיוחד בספרות? ההפרש בין כל ספרה לספרה הינו סטופ אחד. אסביר:
במצלמה ניתן למדוד ולשלוט על מידת חדירת האור אל המצלמה. נקודה למחשבה: מספרי המצמם כמו גם מהירויות החשיפה, נתונים בהפרשים של סטופים, וההפרש בין מידת כניסת האור בין סטופים עוקבים הוא בכפולות של שניים. כלומר, אם אכוון את מהירות הסגר ל1/250 אז כמות האור שנכנסת אל המצלמה בשעת הצילום יהיה כפול מזה של מהירות 1/500.
גם בשיטת האזורים - שינויי כמות האור שנכנסת אל המצלמה בין שני אזורים עוקבים הוא סטופ אחד כלומר כפולה של שניים.

מה מיוחד באזור 5?
אזור 5 או 18% אפור הוא נקודת הכיול הסטנדרטית של המצלמות בעולם. כלומר: כאשר מודדת המצלמה אור בשביל לקבוע את מהירות הסגר והצמצם, היא דואגת לכך שהאזור ממנו נמדדה כמות האור יופיע אחר הצילום באזור 5. לכן, אפילו אם נכוון מצלמה אל משטח שחור, אם מדידת האור התבצעה על המשטח, המצלמה תדאג לחשיפה ממושכת מספיק (או לחילופין לצמצם פתוח מספיק) בכדי שהמשטח יצולם כ18% אפור.

כיצד נמדוד אור?
כשלב ראשון, נוודא שהמצלמה שלנו מודדת אור בשיטת ה"נקודה" (SPOT). כל מדידה אחרת (מטריצה, משוקלל וכו') אינה מתאימה. אנו רוצים במדידת האור לדגום נקודות שונות בתמונה ולמדוד את כמות האור באותן נקודות ובשום מקום אחר.

שיטה אחת היא השיטה היסודית. לפני הצילום, נבחן את הסצנה בעינינו האנושיות. ננסה להעריך את האזורים השונים והצורה בה אנו רוצים שהם ייראו בצילום. למשל, בניין ועליו נופל אור שמש. אנו יכולים להציג את האור כבאזור 9 ובכך לצלם בצורה מציאותית ובלבד שאזור זה יכיל מידע, מאידך ניתן האפיל אזור זה ע"י הצבתו באזור 8 או פחות.
אנו צריכים להעריך מהם האזורים מהם התמונה מורכבת. מהו החלק בתמונה שיהיה באזור 5 למשל.
לאחר התהליך הנ"ל עלינו לגשת למדידות האמיתיות דרך העינית. נוח להשתמש בסקאלה המופיעה משמאל. סקאלה זו מופיעה בד"כ בתוך עינית המצלמות בעת הצילום. עלינו לעבור למצב FULLY MANUAL, לכוון לחלק הרצוי של התמונה ולשחק עם הצמצם והסגר עד שהחץ יתייצב במקום הרצוי.
שימו לב כי "0" בסקאלה מייצג את אזור 5. לכן "1+" מייצג את... אזור 6. "1-" מייצג את אזור 4, וכו'...

דרך אחרת למדידת אור היא מדידה בה אנו תוחמים את התמונה ככל האפשר בטווח הדינאמי של המצלמה.
הדבר נעשה כך (שיטת העצלנים):
נעריך דרך העינית את הנקודה הבהירה ביותר בתמונה (למשל בשקיעה מדובר בשמש).
נעריך דרך העינית את הנקודה החשוכה ביותר בתמונה.
נכוון לנקודה הבהירה ביותר, ונשחק עם הסגר והצמצם עד להגעת החץ ל"2+" (הווה אומר שאנו כמעט שורפים).
נכוון לנקודה החשוכה ביותר ונבדוק היכן החץ יופיע. אם החץ עדיין בתוך הסקאלה אז מה טוב. לחצו על הכפתור וצלמו.
הבעיות נוצרות כאשר רמת הניגודיות בתמונה גבוהה מרמת יכולת המצלמה לקלוט אותה. במצב כזה החץ יופיע מחוץ לסקאלה (כלומר יווצרו חלקים רבים בתמונה באזור 1).
במצב זה עלינו להחליט מה מעניין אותנו יותר - לשמר מידע באזורים הבהירים או לשמר מידע באזורים החשוכים.
טכניקה נוספת להתגבר על בעייה זו היא הHDR.

"להוציא לו את המיץ" (לא רלוונטי לפילם)
או, איך נוציא את המיטב מהמצלמה שלנו.
שימו לב לתרשים האזורים. בתוך המלבנים המסמנים את רמות האפור השונות ניתן לראות מספרים שונים (2048, 1024, 512, ... ).
מספרים אלה מייצגים את כמות הגוונים שהמצלמה מסוגלת לייצר עבור אזור כלשהו. למשל ניתן לראות כי אזור 9 (כמעט לבן לגמרי) מכיל הפרדת גוונים של 2048. האזור שאחריו (8) מכיל 1024 גוונים.
המסקנה המתבקשת היא שעדיף למקם את התמונה באזור הלובן. למה? מכיוון שככל שאנו מתקדמים לאזורי החושך, יכולת הפרדת הגוונים של המצלמה יורדת, והדבר גורם לרעש וחוסר דיוק.
כאשר אנו מצלמים צילום בו חשוב לנו לשמר כמות מקסימלית של אינפורמציה, נעדיף "לדחוף" את ההיסטוגרמה לכיוון האזורים הבהירים (צד ימין - כמוראה בהיסטוגרמה מס' 5). כמובן שהתמונה בד"כ תצא בהירה מדי. זאת ניתן לתקן בפוטושופ ע"י דחיפת ההיסטוגרמה בחזרה ושחזור התמונה המקורית.
ע"י טכניקה זו ניתן להפיק קובץ תמונה (RAW) עם כמות מקסימלית של אינפורמציה.

מסקנה:
העדפה לצילום בRAW.

בהצלחה.

צילום עשן

אם באבסטרקט עסקינן שימו לב לפוטנציאל הגלום בחומרים אמורפיים. אמורפיים - חסרי צורה, נוזלים וגזים. האקראיות מושלמת, אין נקודת מבט לא יפה. אין צורך לביים או לרטש בפוטושופ. חברים מדובר במקרה זה בעשן.
העשן בו אנו עוסקים הוא עשן אפור. ניתן לייצור אותו בדרכים רבות, ביניהם ע"י הצתת דף נייר, וכיבוי הלהבה מיד לאחר ההצתה (חשוב מאוד - אחרת לא יפיק עשן סמיך). דרך אחרת ליצירת עשן היא ע"י סיגריות, או קטורת וכו'.

צילום עשן / פברואר 09'

אז, איך עושים זאת?
יש צורך בציוד הבא:
1. מצלמה: עדיפות לריפלקס - יש צורך בחיבור מבזק.
2. מבזק: כלשהו אשר ניתן לחבר למצלמה.
3. קערית: או כל כלי קיבול. עדיפות לכלי עם פיה צרה. על הכלי להיות חסין אש.
4. חצובה/מעמד לפלאש.
5. מסך שחור: אפשרות לבד שחור או בריסטול שחור גדול. אם בוחרים בבד, יש לוודא כי אין עליו קפלים.

מערך הצילום

מהלך הצילום:
יש לערוך את הסטודיו בצורה הבאה: הרקע השחור, עליו האובייקט המפיץ עשן, והמבזק צריך להאיר בניצב לכל המערכת. חשוב שאור ההבזקה לא ייפול על הרקע השחור או על עדשת המצלמה. לשם כך מומלץ להלביש על ראש ההבזקה בריסטול שחור היוצר כמין ארובה. אזהרה: ראש ההבזקה מתחמם מאוד לאחר ההבזקה.
המצלמה יכולה להיות דינאמית או סטטית על חצובה מול האובייקט כך שאור המבזק לא יגיע אל עדשת המצלמה.
ובכן, אפשר להתחיל בצילום. כמה דברים לפני שמתחילים: רצוי לבצע את הצילום בחדר ללא תנועת אויר. לשם כך יש לסגור את החלונות והדלתות וכך למנוע כניסת רוח ופרצי אויר. ראוי לציין כי אחרי סשין של חצי שעה ככל הנראה תישברו לנוכח כמות העשן שתשאפו לריאות. לכן יש צורך בהתאווררות מדי פעם.

הערות חשובות:
1. בזמן הצילום יש לבדוק באופן קבוע את רמת התאורה שהגיעה אל הרקע או הווצרות פליירים (הבזקי אור) על העדשה. לאחר בדיקה מעמיקה יש לתקן את מערך הצילום וכך לתחזק את המערך, בסופו של דבר התמונות ייצאו מושלמות.
2. את ה-WB של המצלמה ניתן לכוון לפלאש.
3. הפוקוס של המצלמה צריך להיות ידני - manual - פונקציית האוטו-פוקוס לא תעבוד בד"כ בצילום עשן. ניתן לכוון את הפוקוס בקירוב ע"י החזקת עצם כלשהו בקרבת האזור בו צפוי העשן להיות. מכדי לדכא תופעות של עומק שדה רדוד רצוי לכוון את הצמצם מעל F8 וכך גם אזורים רחוקים מאזור הפוקוס ישארו חדים.
4. העשן הוא מדיום בעייתי וחמקמק, אך גם יפה מאין כמוהו. עקב כך רצוי לצלם מספר צילומים לכל זוית. הדבר ימנע אכזבה מיותרת מאוחר יותר.

הורדה ועיבוד:
לאחר הצילום ניתן לערוך את התמונות בתוכנות השונות. העשן ייראה בד"כ בצבע כחלחל על רקע שחור. בכדי להדגיש אותו יש להגדיל את הCONTRAST שלו למקסימום וניתן גם לבצע פעולת נגטיב ושינויי צבע בפוטושופ.

צילום עשן / פברואר 09'

בהצלחה!

אמנות כהרף עין

האם למישהו איכפת? החיים קשים דיים לרבים מדי. מי בכלל רוצה את כל האמנות הזאת. תנו לי צבע עז, אישה יפה, נוף מוזהב, פריקת עול כהרף עין ובהתאם לדרישה מיידית. שלוש מילים. בהן אשבח את המוצג ואוסיף חיוכון מובך בצד.
מי עוד מייחס חשיבות לניתוח אמנותי, הרי גם הוא נוצר ע"י אדם. אין בו דבר אלוהי ועליון, גיבוב של מילים חסרות משמעות סמנטית מובהקת.
ובכל זאת. נחמד לשמוע שמישהו נהנה מדבר הנוצר בהבזק מהיר של מחשבה וביצוע.

נמל יפו / פברואר 09'

הבזק מהיר של מחשבה, מדידות אור, מחשבה אחת על עתיד התמונה וצורתה המיוחלת, תיקונים אחרונים, נשימה עמוקה ולחיצה על כפתור. השלב החשוב מכל במעגל זה הוא ניתוק העין מהעינית והצצה חפוזה אל התוצאה עם אגודל דרוך ונצור על לחצן המחיקה. בכל המובנים הנתונים להלן מדובר באמנות לעצלנים.
הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן לייצור אומנות צילומית בימנו אף מחווירה לעומת כובד הראש והשבחים בהם זוכות יצירות בינוניות. עד לפני עשור היוותה לחיצה על כפתור הצמצם, הוצאה כספית לא מבוטלת - כשני שקלים ללחיצה תמימה. סרט הצילום הפשוט היווה בעייה, עקב הקושי הרב בהוצאתו בחדר חושך, הבאתו אל חנות הצילום הקרובה, או לקיחת כל החבילה לידי בעל החנות המיומן המעוניין בג'וב אינשורנס בכל מכיר. והיום? אנשים לוחצים המון. אם אינני טועה, אם כל בנאדם שלוחץ על לחצן הצמצם בימנו היה רץ באמוק לפתח את התמונה האחרונה, היינו עדים לעולם ללא יערות גשם.
עקרון בסיסי בפיסיקה, אנטרופיה, מציג הסבר לתופעה. ה"אנטרופיה" משמעותה הבסיסית "חוסר סדר". צורה אחרת להגדרה - מספר האפשרויות השונות לסידור מערכת. אתן דוגמא: ניתן לקחת את מושג הדמי כיס. עד גיל מצווה הגבלתם את הילד ל-20 שקלים לחודש בהם ישביע את רצונו לבמבה ביסלי? במזל טוב מלאו לילד 13. כאות לציון הארוע הרחבתם את החשבון לכ-50 שקלים חודשיים. העתיד בפי הפיסיקאים ברור למדי, הילד לא יסרב. אדרבא, ינצל כל אגורה. התוצאה דומה בקרב קוני המצלמות המשתפרות מדי יום. אפשר לייצור אמנות כהרך עין, אז למה לא? נלחץ על הלחצן ונחכה לתוצאה המיוחלת.

הפגנת תמיכה / ינואר 09'

על אף כל אלה, התמונה מציגה את עצמה בלי כל קשר למדייה עליה נרשמה בעת לחיצת הכפתור. בני האדם לא השתנו ומראה שגרם להם להתפעל לפני 3 עשורים ימשיך לעשות זאת גם היום. אין הדבר תלוי במספר הנסיונות שביצע האמן בכדי להגיע לתוצאה הרצוייה - העיקר שידע להגדיר בעיני רוחו את התוצאה הרצוייה.

בבלוג זה אציג חלק מעבודותיי. אציג טכניקות שונות בהן יוכל כל קורא להעזר בשעת הצילום. כך לא נצטרך מספר רב של צילומים להגעה לתוצאה הרצוייה. נהפוך כהרך עין ל"משהו כמו אמנים" ואת שארית הדרך תוכלו לבצע בגפכם.

מעט על עצמי:
דויד מיכאלי, צלם-חובב-צילומים.
את עקרונות הצילום הבסיסי למדתי בעצמי, ואת כל השאר למדתי בבית הספר לצילום בטכניון.
אני סטודנט שנה רביעית במסלול להנדסת חשמל ואלקטרוניקה בטכניון.

את עבודותיי תוכלו לראות גם בפליקר.

תהנו ותלמדו.